הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הוא שמה של הממלכה הבריטית שהתקיימה בין השנים 1801 ו-1922. היא נוצרה על פי חוק האיחוד של 1800, באיחוד בין ממלכת בריטניה הגדולה (האיחוד של אנגליה וסקוטלנד מ-1707) לממלכת אירלנד ב-1800, והורכבה משני האיים הבריטים (בריטניה הגדולה ואירלנד) בשלמותם. ראש המדינה היה מלך אנגליה שישב בבירה לונדון, והממלכה הייתה למרכז האימפריה הבריטית המתרחבת. הממלכה הפכה לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (כך היא נקראת עד היום) בעקבות קבלת העצמאות של אירלנד החופשית על מרבית האי אירלנד, על פי החוזה האנגלו-אירי מדצמבר 1921.